מנהגים ומצוות
חובת קיום המצוות המעשיות של הדת הדרוזית מוטלת בעיקר על הדתיים ( אל-עוקאל) להבדיל מאל-ג'והאל – כל מי שאינם דתיים , אינם משתתפים בתפילות ולא מחוייבים בשמירה על מצוות הדת.
הדרוזי הדתי נוהג להשתתף בתפילה פעמיים בשבוע בבית התפילה הדרוזי המכונה "ח'לוה" , בית תפילה נטול סימנים מזהים מבחוץ והוא אולם רחב ידיים, ללא כל תמונות או קישוטים. האולם חצוי לשנים ומפריד בין נשים לגברים.
הדרוזים הדתיים נפגשים לתפילה פעמיים בשבוע , ביום ראשון וחמישי בערב , ואדם דתי שעבר על אחת ממצוות הדת , המוסר או החברה נענש ע"י הרחקה ונידוי מהתכנסויות שבועיות אלו למשך תקופה מסוימת שאורכה נקבע על פי חומרת העבירה .
שתי עבירות: רצח וזנות – נחשבות לחמורות ביותר והעובר עליהן מורחק מהשתתפות בתפילה למשך כל ימיו. הוא יכול להיות דתי באופן חלקי – להשתתף בקטעי תפילה וכינוסים מסוימים, אך לא מעבר לכך, וגם לא יוכל ללמוד את סודות הדת.
בהתכנסויות הדתיות מושמעים דברי הטפה, מוסר, הדרכה דתית, קריאה בספרי הקודש ופירושים בעלי תוכן רוחני ומסטי .
הופעה ולבוש
הדרוזי הדתי חייב בהופעה חיצונית מסוימת , עליו לגלח את שיער ראשו (לגברים בלבד), ולכסות את הראש במצנפת לבנה ( עמאמה או לאפה ) , הצעירים חובשים כובע צבעוני עשוי רקמה או כובע לבן. כמו כן על איש הדת לגדל שפם. כמו כן עליו ללבוש לבוש מסורתי: גלימה כהה , קומבז, מכנסיים רחבים במיוחד – שרואל .
לאישה הדתיה לבוש מסורתי מיוחד : כיסוי ראש לבן (לא רעלה) , חולצה ארוכה כהה המכונה גם כן "קומבאז" ושמלה כהה.
מזון ושתיה
אסור אכילת בשר חזיר , אסור לעשן , איסור שימוש בסמים ושתית משקאות חריפים , ומעל לכל עליו לשמור על ערכי המוסר ורוח נעלים ולממש את עקרונות הדת הלכה למעשה , שיתבטאו קודם כל באורח חייו ובהתנהגותו עם הזולת : כגון צניעות, נאמנות, דיבור אמת, צדק, אומץ לב, וסובלנות .
ההנהגה הדתית
המנהיג הדתי של בית התפילה הדרוזי נקרא "סאיס" , המקבילה לדרגתו של רב ביהדות או אימאם באסלאם. הוא מתמנה על ידי הקהילה הדתית במקום למשך כל חייו ומחליפו אינו נקבע בירושה אלא במינוי על פי מידת בקיאותו בדת ואורח חייו הצמודים למצוות ועקרונות הדת.
הדרוזים מקיימים חופש מוחלט בבחירת אורח חיים. דתי ולא דתי . אין כפיה דתית על בני המשפחה , וכל אחד בוחר את אורח חייו בכל גיל . הראיה לכך : במשפחה אחת נוכל למצוא הורים דתיים ובנים שאינם דתיים ולהיפך , אישה דתית ובעל שאינו דתי , נקודה זו משקפת סובלנות דתית והקפדה על כבוד הזולת, חופש האדם.
מנהגי אבל וקבורה
מנהגים אלו מושפעים מהאמונה בגלגול נשמות, כיום נהוגות בקרב הדרוזים שתי צורות קבורה- באחת חופרים בורות בחלקת בית קברות , בבורות מניחים את ארונות הקבורה העשויים מעץ שבתוכם הגופה , ומכסים באדמה , ולאחר מספר שנים חופרים שוב אותם קברים וקוברים בהם שוב.
בבית הקברות הדרוזי אין מצבות , לא מקיימים טקסי אזכרה , עם הזמן לא יודעים את מקום קבורתו של אדם זה או אחר , הדרוזים לא משלמים עבור חלקת הקבר , מצבה או טקס קבורה- המבוצע בהתנדבות על ידי המשפחה והחברים .
יוצא מכלל זה בית הקברות הצבאי המרכזי בכפר עספיא ושנים נוספים בבית ג'אן וחורפיש שבגליל שבהם קבורים החללים הדרוזים שנפלו במערכות ישראל. בבתי קברות צבאיים אלו יש מצבות על הקברים עבור כל חלל כמו בבתי עלמין צבאיים יהודיים , וביום הזיכרון לחללי צה"ל מתקיימת אזכרה לחללים שנפלו במערכות ישראל , אך המשפחות אינן פוקדות את קברי יקיריהן במהלך השנה כי הם מאמינים שהם ממשיכים לחיות כצעירים במקומות אחרים.
צורת הקבורה השנייה היא חפירת בור גדול ועמוק שמעליו וסביבו בונים כמה חדרים וכוכים אליהם מוכנסים הגופות . ומושארות שם עד גמר תהליך הריקבון המסתיים בנפילת שרידי השלד לבור.
האבל
האבל נמשך שבעה ימים , המשפחה יושבת באולם ציבורי או בביתו של אחד הקרובים ומקבלת את פני הבאים לנחמם ולהשתתף בצערם . הדרוזים מאמינים בגורל ומקבלים את המוות בהבנה ובסבלנות ומאמינים שנשמת הנפטר ממשיכה לחיות בגוף של נולד במקום כלשהוא ובתנאים חדשים. לגופה עצמה אין חשיבות . כלומר הנשמה היא שקמה לתחיה ולא עצמותיו . מכאן הפשטות והייחוד במנהגי האבל והקבורה. מעטים בלבד יודעים היכן קבורים סביהם , או קרובי משפחה שנפטרו ( יש לציין שעקב מנהגים אלו הכפרים הדרוזים אינם מתמודדים עם בעיית שטחי קבורה ) .
האמונה בגלגול נשמות השפיעה ומשפיעה על חיי הדרוזים בזמן מלחמה ושלום. הדרוזי המאמין אינו מפחד מן המוות , וחייב להוכיח תמיד אומץ לב וגבורה . ייתכן שזה עודד את האתוס הגברי המלחמתי אצל הדרוזים המוזכר במקורות היסטוריים שונים לפני מאות שנים. קיימת אמרה דרוזית ידועה המציינת :"אם אין מנוס ממות, בושה היא למות מתוך פחד ומורך לב".
בנוסף לכך יש המייחסים את העובדה שהדרוזים אינם נוטים לכונן לעצמם מדינה או להקים ישות פוליטית עצמאית לאמונתם בגלגול נשמות ולגורמים נוספים. על פי גישה זו אם בגלגול הבא יכול האדם להיוולד במדינה אחרת אין כל טעם בקיומם של גבולות מדיניים בני קיימא. כלומר האדם במהותו כנשמה נצחית הוא מעבר למקום ולזמן. עם זאת קיימת בקרב הדרוזים סולידריות דתית – חברתית רבת עוצמה על בסיס הדת המשותפת, השמירה על האמונה והמצוות.
המשותף והמבדיל בין הדת הדרוזית לדתות אחרות
ישנן מספר נקודות המשותפות בין הדת הדרוזית לדתות אחרות ולעומתן נקודות מייחדות ומאפיינות.
המשותף הוא עקרון האמונה באל אחד. אך הדת הדרוזית מפרשת את מהות האלוהות והכוח העליון בצורה שונה מזו הקיימת באסלאם וביהדות.
נקודה נוספת היא עקרונות ומצוות המוסר והערכים הנעלים המוטלים על האדם. גם המטרה כאן היא תיקון האדם והחברה – מטרה המשותפת לכל הדתות.
כמו כן קיימים קברי נביאים ומקומות קדושים המשותפים לדרוזים ולעדות אחרות.
מבין התחומים המבדילים:
נושא בריאת העולם, שלפי הדת הדרוזית הבריאה נעשתה בפעולה אחת , בדומה לתיאוריה המדעית של המפץ הגדול. מכאן שאין יום מנוחה על פי הדת הדרוזית, אלא נוהגים בהתאם לסביבה ולעמים שחיים בתוכם.
גם הפרשנות הדתית בנושאים דתיים תיאולוגיים כאחרית הימים, נושא המשיחיות, גן עדן, גיהינום ועוד – לדרוזים פרשנות משלהם לנושאים אלו השונה מדתות אחרות.
החגים הדרוזים
לדרוזים מספר חגים דתיים. אחד מהם קיים מאז ראשית הדת, והאחרים התפתחו במהלך הזמן. עם זאת הדרוזים חגים חלק מחגי עדות אחרות שהם חיים בקרבם, אם בישראל או בארצות אחרות.
להלן רשימת החגים הדרוזים הדתיים ומשמעותם:
- חג הקורבן
עיד אל-אד'חא : אין לו תאריך קבוע בשנה כי הוא קשור ללוח השנה הלונארי (הירחי-המוסלמי) שבו רק 354 ימים לעומת 365 ימים בלוח הגריגואיני. חג זה קשור לעקידת יצחק במסורת היהודית אך משמעותו בדת הדרוזית שונה. הוא מתחבר להופעת המשיח הדרוזי באחרית הימים שלא ידוע מתי תתרחש. ליום החג קודמים עשרה ימים בעלי חשיבות מרובה בדת הדרוזית, בהם הדתיים מתפללים בכל יום וחלקם נוהג לצום צום מלא או חלקי, להטהרות הגוף והנפש. משמעות הקורבן על פי הדת הדרוזית – נטישת החטא, והטהרות המצפון והלב, וזיכוך רוחני. היום שלפני החג נקרא "אל-וקפא" כלומר יום העמידה= העמידה לדין. למחרתו חל החג שנמשך ארבעה ימים. על אף שחג זה חל בזמן חג הקורבן המוסלמי שמציינים אותו בעליה לרגל למכה, לדרוזים יש משמעות ופרשנות שונה בתכלית לחג זה. הדרוזים אינם עולים לרגל למכה כלל, כי אין זו מצווה דתית דרוזית. - חג נביא שועיב יתרו
חג זה בתחילתו היה ביקור בקבר הנביא שועיב על ידי כפר חיטין (ליד טבריה) בגליל המזרחי. במאה השנים האחרונות פיתחו הדרוזים במזרח התיכון את המקום והוסיפו מבנים מסביב לחלקת הקבר, וקבעו את התאריך הלועזי ה-25 באפריל בכל שנה שיהיה "זיארה" ( ביקור במקום הקבר) . חג זה נמשך 4 ימים ובימים אלו נוהגים הדרוזים לבקר במקום ולקיים אסיפות , תפילות ומפגשים. יש לציין שקבר הנביא יתרו הוא האתר הקדוש ביותר לדרוזים בעולם. בנוסף הקבר מוזכר בימי הביניים במאה ה-12 בספרי נוסעם אשר הגיעו לארץ ישראל , כמו "מסעות רבי בנימין מטודלה" (1153) , ונוסע בשם "אבן-ג'וביר" ( 1188) שביקר במקום וציין את קבר יתרו. - חג הנביא סבלאן
החל ב-10 בספטמבר מדי שנה ונמשך יום אחד. הנביא סבלאן שהוא זבולון בן יעקוב , שלפי המסורת הדרוזית, נחשב לאחד הנביאים בדת הדרוזית בתקופה העתיקה. אתר זה ממוקם על הר סבלאן הסמוך לכפר הדרוזי חורפיש בגליל העליון . - חג אלח'דר
אליהו הנביא: חל ב-25 בינואר בכל שנה. ישנם כמה מקורות בארץ הנושאים את שמו , הכינוס והחגיגה המרכזיים מתקיימים ברחבת אל-ח'דר שבכפר יאסיף הנקרא אל-ח'דר אלשמאלי . יש גם הפוקדים את מערת הנביא אליהו שבחיפה. בנוסף ישנו אתר נוסף הנושא את כינויו של אל-ח'דר ונמצא בדלית אלכרמל ונקרא אבו-אבראהים, בסמוך לבית אוליפנט ומרכז יד לבנים. - חג אל-יעפורי
החל ב-25 לאוגוסט חג אל-יעפורי שהיה קדוש דרוזי נמצא בין הכפרים מסעדה ומג'דל שמס שברמת הגולן.
לפי האמונה הדרוזית נביאים אלו ואחרים הופיעו מספר פעמים בתולדות העמים והדתות במזרח התיכון בגלגולים שונים ונתנו את אותו עקרון מרכזי בדתות המונותיאיסטיות המאמינים באלוהים אחד, שהוא עקרון יחוד האל.
יש לציין שאת התאריכים הלועזיים של החגים הקשורים למקומות הקדושים קבעו כוהני הדת הדרוזים בישראל במרחק של מספר חודשים אחד מהשני, על מנת ליצור הזדמנויות וכינוסים מדי פעם, כך שבמהלך השנה יש מספר הזדמנויות להתאסף ולדון בענייני דת ועדה.
כל החגים הקשורים לאתרי הנביאים הקדושים התפתחו במשך מאות השנים לאחר יסוד הדת הדרוזית ובעצם רק חג הקורבן מקורו בספרי הדת ומצוותיה ועל הדרוזים לקיימו ולשבות מכל מלאכה באותו החג.